Buena tierra con miel en sus venas,

Cuya sangre en sus arroyos fluye como agua.

Tierra de montañas de cobre,

Pero nervios de acero.

Una tierra cuyo origen la persigue,

Dos mil páginas y aún otra más,

Hasta que pronto se queme

Todo el oxígeno de sus pulmones

En el fragor de la persecución.

Tierra perseguida por sus enemigos,

Ella a sus enemigos perseguirá

Encontrará a sus enemigos, pero ellos

Fácilmente no la emboscarán.

Ella que ve su vida de frente

Como una frágil hoja que se desprende.

Ella verá pero como si nunca hubiera temido

Esperará hasta el final la persecución.

El final se esconde en un rincón

Su rostro espera en cada emboscada

Pero finalmente será como el sol

Que emerge desde el Este.

Entonces ninguna madre llorará,

Ni los padres por sus hijos,

Finalmente vendrá

Nuestros pies hasta entonces no se cansarán

De seguir las huellas de la esperanza.

Canción de Java Alberstein, letra de Yaron London, traducción libre propia. Sigue el original en Hebreo:

ארץ טובה שהדבש בעורקיה
אך דם בנחליה כמים נוזל.
ארץ אשר הרריה נחושת
אבל עצביה ברזל.
ארץ אשר מרדפים קורותיה,
אלפיים דפים ועוד דף,
עד שנשרף
עוד מעט כל חמצן ריאותיה
בגלל מרוצת המרדף

ארץ אשר ירדפוה אויביה
והיא את אויביה תרדוף במרדף.
היא את אויביה תשיג, אך אויביה
הם לא ילכדוה בכף.
זו הרואה את חייה מנגד
תלויים כעלה הנידף.
היא יראה,
אבל כמו לא היתה כלל מודאגת
תמתין עד לתום המרדף.

תום המרדף מסתתר בנקיק
ומצפין את פניו במחבוא, במחבוא,
אך לסופו הוא יבוא כמו השמש
אשר ממזרח היא תבוא.
אז לא יותר אמהות תקוננה
ולא על בניהם האבות,
כן הוא יבוא
ורגלינו עד אז לא תלאינה
לרדוף בעקבי התקוות.